Search

המאוורר



את פסל המאוורר הצבתי בכיכר רבין בתחילת קיץ 2012.

שואלים אותי כל הזמן איך עלה הרעיון, ולמה מאוורר? ואיך עשית? ומי בנה?

בכנות – אין לי תשובה ברורה. לא יודעת מה היה שם באותו הרגע, אבל בשניה שהבנתי שכיכר רבין הוא יעד אטרקטיבי ונחשק במיוחד, שהמחאה החברתית של יולי 2011 מאחוריי ויולי אוגוסט 2012 באופק – כבר יכולתי לראות את ה'סטאר' ניצב שם, טורקיז בוהק, עובד ועושה רוח בכיכר בכיכר הכי חמה בישראל.



- - -


מתוך ראיון שעשיתי עם יובל גורלי, הבן של בצלאל ובעלי חברת סטאר כיום:


בוקר יום שלישי, 3.7.12

"החיים הם כמו קופסה של שוקולד. אתה אף פעם לא יודע מה תקבל" (פורסט גאמפ)

אחרי שני לילות לבנים, עיגולים שחורים מתחת לעיניים וטורקיז אחד בכיכר רבין התיישבתי עם חברה לקפה.

היא פגשה חבר - פרסומאי מושחז ומשומן.

הוא שאל אותה: "מה את עושה פה בשבע בבוקר?"

ענתה: תכיר זו טל, היא הניחה כאן את המאוורר.

זה פער זוג עיניים, פלט יואווו! וחזר אחרי שניה כשהוא גורר אחריו מישהו. הוא הציג אותו כיובל (במלרע) - הבן שלי מי שעיצב את ה'סטאר' - המאוורר הראשון בישראל. לחצנו יובל ואני יד והמשכנו כל אחד לדרכו. כמה שבועות אחרי הבוקר ההוא הבנתי שיובל הוא חלק מהמסע שלי להנחת המאוורר בכיכר, שלולא אביו שהמציא, עיצב, ייצר ושיווק לא היה המאוורר בכיכר.

אז צלצלתי והצעתי וכך ישבנו לשיחה על אבא, ממציאנות, נועזות וגעגוע.


השוק, בצלאל

הסיפור שלנו מתחיל אי שם בשנות ה-40, כשבתל אביב היה רק חול וחול וחול ואיש אחד.

בצלאל גורלי היה תעשיין חסר מעצורים, חלוץ עם מעוף שהקדים את זמנו.

הוא עלה מרוסיה בתחילת שנות ה-30 והתמקם בתל אביב. בהתחלה היה לו בית מלאכה לעבודות מתכת - ייצר שולחנות עבודה ומשרוקיות לפצצות שהוטלו מפייפרים במלחמת ההתשה. אח"כ, קצת לפני הקמת המדינה החל לעבוד אצל איש הפח, המאסטר של השטנצים - יוסף אנגלנדר, איש מלאכה מוערך מאוד ובעל ידע אדיר במתכות. גורלי היה שוליה שלו, למד לכופף ולחתוך פחים. אחרי שעבד אצלו כמה שנים קם ועשה מעשה - הוא הזמין מאנגליה גליוטינה (מכונת חיתוך) - זו היתה הגליוטינה הראשונה בארץ לחיתוך מתכות.

הוא לקח את הכמה לירות הבודדות שהיו לו, לווה עוד כמה עשרות בריבית קצוצה מהעיראקים שישבו אז ברחוב לילינלום. שלושה חודשים אחרי שהזמין, הגיע המשלוח לארץ. הוא שכר מבנה ברחוב השוק בדרום תל אביב, ביום הראשון חתך כמה פחים. מהיום השני הוא כבר הרוויח משכורת יומית ששווה לשכר עבודה יומי של 40 פועלים! כאילו עשה אקזיט במונחים של היום. הוא עבד מ-6 בבוקר ועד 12 בלילה. איש מלאכה חזק, כתפיים רחבות וידי ברזל.

אבל גורלי שאף למשהו משמעותי יותר מלהיות חותך מתכות.

על תחילת הדרך יש כמה אגדות שעוברות במשפחה: אחד אומר שהוא ראה מאוורר אצל הספר שלו בדרום תל אביב, הוציא כמה לירות קנה ואח"כ פרק אותו במפעל. הדודה מספרת שהיה קרוב משפחה, שגריר מאוסטריה, שהגיע לארץ, הביא מאוורר וממנו הוא שאב את הרעיון.

לייצר מאוורר באותם ימים היה דבר שמעט מאוד אנשים היו מסוגלים לעשות כי לא היתה תשתית לזה, התעשייה היתה בראשיתה, לא היו פסי ייצור והידע המכני היה מוגבל.

בצלאל גורלי לא נבהל. זימן כמה מהחברים הטובים, תעשיינים ואנשי מלאכה ויחד גרמו לדבר הזה לקרות. "אנגלנדר ההוא היה אחד מהם, גם שניאור זקהיים (האבא של השחקנית אסתי זקהיים). יחד איתם היו עוד כ-70 בתי מלאכה בדרום העיר שייצרו וסיפקו חלקים למאוורר: יצרני ברגים, אומים, דבקים, חרטים, מפעל צבע ולאכות, קרטונים, דפסים. המונים!!".

"אם אקח את ספר הטלפונים הישן של אבא, ויש לי אותו עדיין, אני יכול לומר לך מי מדיוק עשה מה". אומר יובל.

(אני נפעמת מול המספר האדיר הזה כי המשמעות היא שמאות ואלפי אנשים אכלו ופירנסו משפחות בזכות המאוורר, שחצי תל אביב עבדה כדי להגשים לאיש הזה את החזון).

"הדגם הראשון שייצר היה ללא שם. היו לו 4 כנפיים מפח. זו היתה סדרה מאוד מצומצמת. אח"כ עוצבה סדרה עם 2 כנפיים ואחריה כבר הגיע ה'סופר סטאר'.

בשנות ה-60, כשהמפעל התרחב והועבר לפס ייצור, גורלי בנה מפעל חדש וגדול יותר ברחוב שלבים בתל אביב".

"אבא היה עסוק וטרוד מאוד כל השבוע, חי את המפעל: זה לא הגיע, זה חסר, ההוא נשבר, מעורב בכל פרט קטן, חי סביב המסוע בפס הייצור. רק כשהגיע לסופשבוע היה נרגע. מוצא רגע של שקט. מתחיל את שבת ב-6 בבוקר בבריכת גורדון, עושה כמה בריכות הלוך חזור, פוגש את החברים לוודקה ודג מלוח ומשם, בערך ב-10 היה נוסע עם הבייבי פורד למפעל בדרום העיר".

"היה לו שולחן, בפינה ליד פס הייצור, כמה חתיכות קרשים, ניירות זכוכית, גבס וקערה. הוא צייר את הרעיון על דף, אח"כ הכין יציקות וייצר את המודלים שלו. הסיגריה שעישן באופן קבוע היתה שמוטה לו בזווית הפה והוא לועס את הפילטר. כולו בתוך העשייה. אבא יצק במו ידיו את אבי-הטיפוס ולפי הדגמים שייצר עשו את התבניות. הוא, בידיים שלו, עיצב את כל הדגמים והחלקים".

"את יודעת מה הדבר החשוב ביותר שאבא לימד אותי, הוא שואל ועונה: להחזיק מסור! אבא לימד אותי להחזיק מסור!

כמה אנשים יודעים באמת איך מחזיקים מסור? והוא ממשיך ומפרט: נניח רוצים לחתוך חתיכת ברזל, מקבעים את החתיכה במלחציים, אוחזים מסור ומנגנים. פשוט מנגנים, וכשהוא אומר את זה כל הגוף שלו מתרכך והוא מחקה את תנועת הניסור וזה נראה כמו מחול - הגוף רך והרמוני.. "תינגן" אבא היה אומר לי באיטיות "לא בכוח, פשוט תינגן, תן למסור להנות מהברזל". הוא אהב להריח ולמשש את החומר, ללטף את העבודה ולהרגיש שזה מושלם".

אני מתה על התאור הזה כי זו היתה החוויה הכי חזקה של בניית הפסל - הרצון ללטף ולגעת בו כל הזמן - יש לו גוף ונוכחות סקסית מפתה והוא רק מאוורר! ההבנה הזו שהיה דיאלוג בין גורלי האבא לנשמה של החומר שאיתו יצר מאירה לי את ההרמוניות ושלמות החלקים שבו. אין מתחים אלא שלמות מופלאה בפרופורציות, במבנה בפרטים ובצבע.


ממציאן, מעצב מוצר, יצרן, קופירייטר, טיפוגרף ואיש שיווק מבריק!

ללא הבנה עיצובית, לפני שבכלל היתה הגדרה מקצועית של 'עיצוב מוצר' בצלאל גורלי החליט לעצב. איך הוא ידע מה עושים? פרופורציות? יחסים? מאיפה ההבנה הטיפוגרפית?

"את המאוורר אבא עיצב לבד לפי תפיסתו, למד את החומרים, החשמל, המנוע, המציא פטנטים והפך אותו למוצר מדף. הכל צייר ובנה בידיים. מעיצוב הבורג הקטן ביותר ועד קצה הסריף של הפונט בחזית, ולא רק הסטאר אלא גם את 'הסופר סטאר' ובהמשך גם את דגם גם ה'בלו-סטאר' שהיה פופולארי מאוד בשנות ה-80.

את השם 'סטאר' המציא בסוף שנות ה-40, דווקא בשנות הקמת המדינה הוא בחר בכוכב אמריקאי. גם הפונטים והלוגו, הבחירות הצבעוניות וגווני הטורקיז המיוחדים - שלו".

הכל כולל הכל - הכפתורים עם הגוונים השונים כמקרא לעוצמת ההפעלה, כבל החשמל והתקע טורקיז.

ואחרי שעיצב וייצר היה צריך לשווק. גם את המשוכה הזו עבר ללא קושי. מאווררי 'סטאר' נמכרו במאות אלפי יחידות בארץ (וכמובן גם בעולם), למעשה רק מאווררי 'סטאר' ומקררי 'אמקור' נמכרו באותם שנים בכמויות שקרובות למיליון יחידות!!!"

"אבא היה ממציאן! הוא זיהה צורך לצינון טמפרטורה, סידר כמה עניינים טכניים, ייבוא, ייצור ובתזמון מושלם הפך אותם לחומר ולרוח!

"לאבא היה מעוף", הוא ממשיך, "הוא ראה דברים קדימה. היה לו האומץ להמר על כל הקופה, על כל מה שהיה לו בחייו ולהכנס להרפתקאה הלא נודעת הזו. כשאני חושב על זה - הוא ממש התאבד על הגיליוטינה הזו".

התפנית היתה בשנת 65, אז קרו שני דברים משמעותיים:

הראשון - המפעל נכנס לפס ייצור. קרוב לשלושים פועלים ישבו מסביב למסוע והרכיבו את המאוורר. על זה אבא זכה בפרס קפלן לתעשייה.

השני הוא שבאותה שנה התחלנו לייצר את 'הסופר סטאר' - דגם מאוורר בצבע טורקיז כמו זה שניצב היום בכיכר רבין.

אני מתעניינת על לקוחות מיוחדים, בן גוריון, גולדה, רבין? יודע אם היה להם סטאר?

לכולם היה סטאר!

בכל משרדי הממשלה היה סטאר! בטוח היה להם.

גם בבקינגהאם פאלאס היה סטאר! 280 מאווררים מהדגם הזה נרכשו ע"י בית המלוכה הבריטי ופוזרו ברחבי הארמון וזה בהחלט היה אדיר".

אני מספרת לו על הטקס הקטן שראיתי בכל פעם שעמדתי ליד המאוורר בכיכר: הם באים, מתקרבים עם חיוך, שולפים את הנייד מהכיס או התיק, מצלמים, מתקתקים כמה מילים (כנראה מעלים לפייסבוק), מחייכים שוב וממשיכים. כל מי שהתקרב סיפר בגעגוע שלסבתא שלו היה אחד כזה, לאמא, לדודה, סיפר על זכרון הילדות.

הבחירה בדגם הזה היתה בדיוק מהסיבה הזו - כי הוא אייקון מובהק, נוף ישראלי, הוא הבית של כולנו, זכרון קולקטיבי. המאוורר בכיכר הצליח לרגש אלפי אנשים כמעט חמישה עשורים אחרי שעוצב. הוא עומד שם בכיכר בגובה 6 מטרים, ללא לוגו, ללא סמל וללא שם מזהה ובכל זאת כולם יודעים שזה 'סטאר' וקיבלו אותו באהבה גדולה ובגעגוע.

מה אתה חושב הפך אותו לכך כך מאוייקן ואהוב?

גורלי הבן חוזר לנקודת הפתיחה - הצורך. "היה צורך ואבא זיהה אותו. הוא הצליח לעצב מוצר טוב ואמין, להרים קו ייצור תעשייתי ולשווק מוצר שאנשים קנו בהמונים, ומכיוון שלבסוף היה מאוורר כזה כמעט בכל בית אנשים זוכרים אותו כחלק מהנוף. תראי, אז זוגות מתחתנים קיבלו סיפולוקס ומאוורר 'סטאר'. זה היה בכל מקום. אלה היו מוצרים שסימלו את היציאה מהמינימלים הקיבוצי החלוצי: קצת רילקס, קצת אוויר. במקום לשתות מים שתו סודה, במקום לאכול את האוכל בטמפרטורת החדר הוציאו אותו מהמקרר (ותוך כדי שיחה מסתבר שאביו, בצלאל, הוא זה שעיצב את דלת המקרר הראשון של 'אמקור' ושולף לי עוד תמונה מהמגירה).

ויש עוד דבר - הצבע כובש, החוויה הנעימה של לשבת מולו ולהתענג על הרוח בסוף יום עבודה.

אבל את אלה שבאים למאוורר בכיכר לא מעניינת מכניקה, אוטמציה או פניאומטיקה, הם מופעלים רגשית. זה באמת הצליח לשפר את ההרגשה ולרומם את מצב הרוח ויחד עם אלה אני חושבת שטמון בו עוד סוד - ההיסטוריה שלנו. ה'סופר סטאר' עבר איתנו דרך. ששת הימים, יום כיפור, הסכם השלום עם מצרים.

כן, הוא מהנהן כשאני מעלה את הנקודה הזו, כאילו מסכים, העיניים מזדגגות והוא מספר לי על היום בו נשרף המפעל - "זה קרה ב-88. אירוע ראשון של האינתיפאדה בתל אביב. ערבי שרף את המפעל. מחק הכל. כלום לא נשאר. אבא נפטר שלוש שנים אחרי זה מצער".


3.7.12 בוקר יום שלישי

הבת שלי שלחה לי בשני ב-1 בלילה סמס שמקימים מאוורר טורקיז ענק בכיכר רבין. ראיתי את זה בבוקר כשהתעוררתי ומיד נסעתי לתל אביב. הגעתי לכיכר ומולי עמד מאוורר 'סופר סטאר' ענק. עמדתי שם מאובן ופשוט בכיתי. בכיתי כמו ילד. תראי, בשבילי זו הכרה בפועלו של אבא שיצר סמל תרבות ישראלי.


המאוורר

פסל סביבתי

בטון, פיברגלס, ברזל ומערכת סולארית

ככר רבין תל אביב

2012



The Ventilator was placed in Rabin Square in cooperation with the Tel Aviv-Jaffa Municipal Authority, as part of the Tel Aviv Art Year 2012. The Ventilator changed with the winds of time and place. It embraced a new look, a bright sexy coat of paint, with its free and colorful propeller blades. The “Super Star” Ventilator is an Israeli icon, brought a gesture of Israeli design, touched past and modern values – between Vintage and Contemporary, Technology and Hi-tech, Handmade and Industrial, Mass produced and One-of-a-kind


64 views
מוזמנים להצטרף אל רשימת התפוצה
This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now